דרגות רבות לה לאמונה, כשם שלימוד תורה מגוון ובעל מאפיינים ומקצועות נושאים רבים כך היא האמונה.

המעולה שבמדרג האמונה היא היכולת להאמין כי גם אירועים שלילים, הם חיובים וטובים. האמונה היא היכולת להאמין בטוב גם כשקורה להפך, כך צמחו בעלי האמונה מתוך הכאב והאובדן.

השכל והאמונה מתנגדים זה לזה:

החכמה מבקשת לראות את הנולד לפי המצב הנוכחי, עוצרת את האמונה מלהאמין בטוב העתידי.

המחשבה הרציונלית מבקשת את המציאות, בעיקר ברגעי קושי ומשבר, האמונה לעומתה איננה מתחשבת במציאות העגומה אלא להפך, מזיזה את נטיית הלב לכיוון הנכון ומביאה את האדם לחוף מבטחים בבוא הזמן והעת.

היכולת להחזיק בתמימות האמונה ולהשתיק את המחשבה הרציונלית שמורה לבעלי האמונה הן הצדיקים והן האנשים הפשוטים בעלי התמימות.

"ושמי יהוה לא נודעתי להם" היינו שהקב"ה טרם הראה לאבות הקדושים את הטוב שיצא מגלות מצרים ומסבל עם ישראל בהיותם עבדים לפרעה.

זהו גם הכוונה בדברי משה רבינו "הן לא יאמינו לי", יהיה קשה להסביר לעם ישראל כי גלות מצרים היא למען טובה וברכה לקבלת התורה.

היכולת לצמוח ולשגשג לא נעשית בגלל השכל אלא להפך: בגלל היכולת להאמין.

שבת שלום ומבורך.